בשער הגולן נטועים כ-70 עצי פקאן בפיזור אקראי ברחבי הקיבוץ, אך התוספת היפה הזאת לנוף הקיבוץ היא מעין אליה וקוץ בה. זה שבועות ניטש ויכוח בחצר שער הגולן (ומעל גבי עלון הקיבוץ), בעקבות ההצעה לכרות את עצי הפקאן, על מנת למגר את השפעתם האלרגנית, שממנה סובלים חברים שונים בקיבוץ. הצדדים טוענים טענות מכריעות בעד ונגד.
כאשר ניסתה גולי אורטל-עברי, שמיום הגעתה לקיבוץ סובלת בתקופת הפריחה של עצי הפקאן מתופעות של קוצר נשימה, מגירוי בכל הגוף ועוד, לנתח את שלל הדעות בקיבוץ, הבחינה כי ניתן לסווג את ההתנגדויות לכריתת העצים בשלוש קטיגוריות שונות. הראשונה היא חשיבות הצל שהעצים מעניקים, האהבה לפרי האגוז וההרגל למראה הנוף המוכר בקיבוץ, העטור בעצים הללו שנים רבות.
אך הסבל שסובלת קבוצת חברים וילדים הרגישים לפריחה לא קטן עם השנים, אלא הולך וגדל.
אורטל-עברי, שמלבד היותה אלרגית היא גם חובבת טבע מושבעת, מובילה קבוצת מנהיגות ירוקה ועובדת ברשות הטבע והגנים, מציעה בין עיטוש לעיטוש, פתרונות לחברים המתנגדים לכריתת הפקאנים. "בנושא הצל, ניתן ליזום פרויקט רב-שנתי של החלפת עצי הפקאן בעצי צל אחרים; בנוגע לפרי, ניתן לטעת עצי פקאן בשטח מרוכז המרוחק ממקום המגורים, שיעניק לאוהבי הפקאן את הפרי האהוב וירחיק את השפעותיו הקשות מהחברים האלרגנים; ובנוגע לפגיעה בנוף האהוב, מקווה אורטל-עברי שהחלפת עצי הפקאן בעצי צל אחרים תיתן את המענה בתוך עשרהשנים הקרובות.
נילי ארזי, מורה למדעים, סובלת מאלרגיה קשה הבאה לידי ביטוי בקוצר נשימה, בשיעול חמור ועוד, ועליה להימנע באופן מוחלט מקרבה לעצי פקאן בתקופה שבין פסח לשבועות. אז היא מנהלת את חייה על הכביש ההיקפי ולא מעזה להיכנס לשטח הפנימי של הקיבוץ, שבו נטועים עצי פקאן רבים. "יש גם פתרונות ביניים שיכולים לעזור; לי למשל אישרו לעבור לשכונה נטולת פקאנים. אני מבינה את אוהבי הפקאנים, באמת חבל להוריד עצים, אבל בשורה התחתונה יותר קל ויותר מוסרי לעקור עצים מאשר לעקור אנשים".
אליק אלון, רכז הנוי של הקיבוץ, שלו עצמו יש שני ילדים אלרגיים, מספר על עצים בני 60 שנה הבולטים בנוף הקיבוץ. אליק מתנגד להורדת העצים בפרט מהנימוק הסביבתי ומהפגיעה בריאה הירוקה של הקיבוץ . "צריך לחשוב על פתרונות יצירתיים, שגם ישאירו את העצים וגם יקלו על הקושי של האלרגיים. יהיה לי קשה לשתף פעולה עם עקירת העצים כולם, אין בעיה בטיפול נקודתי בעץ כזה או אחר".
גולי אורטל-עברי מציגה: שקיות או לא להיות
היא הקימה קבוצת מנהיגות ירוקה, מובילה את ניקיון הכנרת וכשילדיה הולכים לכל-בו עם שקיות רב-פעמיות, זה מעלה חיוך על שפתיה
גוּלי אורטל-עברי (43) מקיבוץ שער הגולן, אמא לשלושה ילדים (תובל, תהל ותו) ומאמצת את דריה, נערה עולה מפרויקט נעל"ה (נוער עולה לפני ההורים; פרויקט המופעל ביוזמת משרד החינוך והסוכנות היהודית) עושה למען הסביבה משנת 2004. אורטל-עברי לא מסתפקת בפעילות במסגרת אחת בלבד. היא עובדת ברשות הטבע והגנים, פעילה בארגון "טבע נקי" ומתעדכנת ב"שינוי ירוק" וברשתות חברתיות ירוקות נוספות. אורטל-עברי היא מורה לחינוך גופני, בעלת תואר ראשון בקרמינולוגיה ובחֶברה ותואר שני בתקשורת ובטכנולוגיה בחינוך. בשנת הלימודים הקרובה היא תתחיל בלימודי הדוקטורט.
רק אחדים משיריו יצאו מגבולות הקיבוצים והמושבים: "ביתי אל מול גולן", "החיטה צומחת שוב" ו"את תלכי בשדה"
ברקני. צניעות בלי סוף
הניק והלינה עלו לארץ ב-1949 והתיישבו בשער הגולן. רוב המוסיקאים שחיו בקיבוצים בשנים האלה, גם אם היו אמנים נפלאים, נאלצו לעבוד בעבודה "אמיתית", אבל שער הגולן היה קיבוץ בעל תודעה אמנותית מפותחת וברקני שוחרר מעבודה פיסית (למעט גיוסים ותורנויות, מדגישה הלינה). הוא לימד קצת, אבל לא אהב את זה. את מרב זמנו השקיע בכתיבת עשרות ומאות שירים ליובלות קיבוציים, וכן בייסודה וניהולה של התזמורת שזכתה לשם "ברקנית" - תזמורת של מוסיקה קלה על טהרת נגנים חובבים מקיבוצי עמק הירדן. הוא גם היה קריקטוריסט, וציורים הומוריסטיים שלו הופיעו במשך 20 שנה במוסף סוף השבוע של "על המשמר".
את חמישיית המעצבות סוגרת ליהיא קצירי מקיבוץ שער הגולן. היא התמחתה במגמה לעיצוב טקסטיל, ולפיכך התמקדה יותר בעבודה ידנית על בדים, תוך נטייה לטקסטיל מסורתי. בהשראת האקלקטיות של שוק הפשפשים, ליקטה קצירי טכניקות טקסטיל בהן היא משתמשת ליצירת שפה של מגע, מבנה וצבע. סריגה, קשירה, רקמה ושיטות שונות של צביעה והדפסה משמשים ליצירת שטיחים העוקבים אחר צורתם המסורתית של שטיחי תפילה אסלאמיים.
בהשראת הקיבוץ של פעם. עבודה של ליהיא קצירי (צילום: סשה פליט)
והיכן כאן הקיבוץ?
ליהיא קצירי: "לי זה מזכיר קצת את העמלנות של נשי הקיבוץ, שהיו תופרות וסורגות ומטליאות בכל זמן פנוי. גם הפשטות של העבודה נעשתה בהשראת שער-הגולן של פעם, של ילדותי. לימודי העיצוב היו בשבילי תקופה ארוכה של ניתוק והתעסקות בעצמי, ועכשיו בא לי להרגיש שאני גם קצת נותנת. אני רוצה להודות לקיבוץ שלי. שער-הגולן בשבילי היום הוא אומנם בעיקר ההורים שלי, אך אני מאוד מחוברת לנוף ולמקום, והקיבוץ תמך בי לאורך כל שנות לימודיי".
בגיל שלושים, שנים רבות לאחר שהודתה להוריה "על שהביאוני עד הלום" (כחלק בלתי-נפרד מנאום בת-המצווה הבלתי-נמנע) מודה מיכל בן דוד גם לקיבוצה, שער הגולן, על שיצר אותה בדמותו ובצלמו.
המשפט "ותודה לקיבוץ שהביאני עד הלום" - הטומן בחובו לא-מעט סרקזם אבל גם אהבה וגעגוע - משמש כמוטו לסדרת עבודות, שיצרה בן דוד במסגרת עבודת הגמר שחותמת ארבע שנות לימוד תקשורת חזותית באקדמיה לעיצוב וחינוך "ויצו חיפה". בתערוכת בוגרי העיצוב הגרפי, שתינעל בתחילת אוגוסט, מציגה האמנית הצעירה 14 כרזות שמטפלות בחפצים שונים המייצגים את הוויית שער הגולן משנות החמישים עד שלהי השמונים.
חברי קיבוץ שער הגולן המתינו כמעט 60 שנה, אבל עכשיו הם מנסים להסיר מעליהם את הכתם שדבק בהם בשל נטישת הקיבוץ במלחמת השחרור. הם תובעים את עלבונם מחברה אכזרית שראתה בהם בוגדים עלובים
"הנה השירותים שפחדת לרדת אליהם, זוכרת?" שאלה אחת מחברות קיבוץ שער הגולן את חברתה, כששתיהן נכנסו לבית אבן ברחוב התשבי 16 בחיפה. בסלון הדירה ישב בעל הבית וצפה בטלוויזיה. הוא עזב את המרקע והחל להאזין לשיחה שמילאה את חלל הדירה.
"בום, טראח, מה קרה? הבלון התפוצץ הבלון ...", אין כמעט ילד בארץ שלא יודע להמשיך את "הפזמון החוזר" בספר האהוב "מעשה בחמישה בלונים", מפרי עטה של סופרת הילדים הפורייה מרים רות ("הבית של יעל", "תירס חם" ורבים אחרים). בקיבוץ שלה, שער הגולן, הקימו גן משחקים כמחווה לספר "חמישה בלונים".
"רציתי ליצור חוויה שכל ילדי שער הגולן יתחברו אליה, ומה יהיה יותר 'שער הגולן' מסיפור שהפך להיות של כולנו, שנכתב עלינו ועל חברינו ועכשיו ילדינו מספרים עלינו?", משתף אסף עברי, אדריכל הגן וקרוב-רחוק של מרים רות (סבו היה אחי בעלה של רות).
הגן הוקם ברובו מתרומת כספי שילומים של חבר הקיבוץ אלי לביא, ולכן נקרא על שמו - "גן אלי". גודל הגן כדונם, והוא תוכנן על פי רוח הספר. "העיקרון התכנוני פשוט בדיוק כמו חוט הקושר בלונים וביניהם רוח, רק שכאן במקום הרוח יש ילדים ומתקנים, ובמקום בלונים יש משטחי פעילות", מסביר עברי.
"בהתאם לסיפור יש חמישה משטחי פעילות: בלון סגול - לתינוקות, בלון צהוב - בו ילדי הקיבוץ הגדולים עורכים הופעות, בלון אדום - למכדררים, בלון ירוק - לחתונות של חברי הקיבוץ, ובלון כחול-אפור - להורים המסתלבטים. וביניהם שבילים לרולרבליידס, מתקנים גבוהים ונמוכים, נדנדות וכו'".
כמה זה עולה לנו? הכניסה לגן ללא תשלום.
פרט לגן, מזמין הקיבוץ את המשפחות לחוויות נוספות: בימי שבת (לפעמים גם בשישי, כדאי לברר מראש) מתקיימות פעילויות בחצר האדם הקדמון. הפעילויות ממחישות את חיי היום-יום בכפר הירמוכי לפני כ-8,000 שנה, ובין היתר הילדים מכינים תליון וקערה מחימר. במקום גם מוזיאון פרה-היסטורי קטן וידידותי לילדים, פינת חי, וגם בית הארחה.
איך מגיעים? הקיבוץ נמצא בעמק הירדן ליד חוף צמח, דרומית לכנרת.
גן חמישה בלונים. צילום: סטודיו "עיצוב. קבוצה יוצרת" שער הגולן
 "לחץ להגדלה")
